<h1>ארחות חיים הלכ' חנוכה סימנים א'—ו'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל בכ"ה בכסלו יומי חנוכה אינון דלא להתענאה בהון ודלא למספד בהון כי בבית שני כשמלך מלכות יון הרשעה גזרו גזירה על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו בהיכל ופרצו בה פרצות וטמאו בו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שרחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו את ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר ממאתים שנה עד חרבן בית שני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה יום בכסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד קטן שהיה מונח בתוך שדה קבועה בכותל שלא היו יכולים האויבים להסיטה והיה פתחה סגור וחתום בחותמו של כהן גדול ובסגיר' הפתח בחותם הכירו שלא נגעו בפך. וי"א שזה היה קודם שגזרו עליה' שיהיו כזבים. ולא היה בו שמן להדליק אלא לילה אחד ונעשה להם נס והדליקו ממנו שמנה ימים עד שהובא השמן מהמקום שהיו כותשין אותו שם שהיה רחוק דרך ארבעה ימים נמצא בין ההליכה וההבאה שמנה ימים. ומפני זה הסכימו כל החכמים שבאותו הדור שיהיו עושי' שמנה ימים אלו בכל שנה ושנה ימי שמחה והלל ומדליקין הנרות על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הימים והם הנקראים חנוכה כלו' חנו כ"ה כלו' בכ"ה בחדש יתחילו והימים האלה אסורין בהספד ותענית וגומרין בהם את ההלל אחד יחיד ואחד צבור. ואם תאמר והלא הנס לא היה אלא ז' ימי' בלבד נ"ל כיון שלא היה כלה השמן עד לאחר שמונה ימים אותו היום היה בו נס שביום ראשון היה לו לכלות ולא כלה. ואית דאמרי טעם אחר לפי שאז חנכו הבית מעבודה שבטלו היונים. והבעל העתים ז"ל כתב טעם אחר למה שמנה ימים לפי שבטלו מהם מצות מילה שהיא לשמנה לפיכך קבעו שמנת ימים. ועוד כתב למה אין עושין תשעה ימים מספק כמו בחג הסכות והטעם לפי שחנוכה מדבריה' לא החמירו כל כך עכ"ל. ונר חנוכה מצו' להניחו על [כ"ב ע"א] פתח הבית מבחוץ בטפח הסמוך לפתח מצד שמאל הנכנס כדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. וי"א דוקא בפתח שיש בו מזוזה אבל אין בו מזוזה יניחנה בימין. ועוד דומיא דמקדש שהיתה מנור' בימין בדרום ואנו לא חלקנו בין זה לזה שבכולן מדליקין אותה בשמאל. ולא יניחנה למעלה מעשרים אמה לפי שאין העין שולטת בו ולא יהיה פרסום הנס ואם הדליק למעלה מעשרים אמה ובא להשפילה צריך לכבותה ואח"כ להדליקה במקום הראוי לפי שהדלקה עושה מצוה. ואם הדליקה למטה מעשרה כשרה והוא שתהיה גבוהה ג' טפחי' מן הקרקע. ופסק הר"ח כרבינא דאמר משמיה דרבא שמצו' להניחה למטה מעשרה. וכן נמי פסקו ה"ר יונה והר"ף והרשב"א ז"ל. והדר בעליה מניחה בחלון הסמוך לר"הר. ועכשיו בגלות שאין אנו יכולים לקיים המצוות בשלמות מניחה על פתח ביתו מבפנים בטפח הסמוך לדלת. והבעל התרומה ז"ל כתב שאם מניחה בדלת עצמה מניחה מחציו של שמאל לצד כניסה ע"כ. ואפי' הניחה על שלחנו דיו. ואסור להשתמש לאורה שום תשמיש משו' בזויי מצוה שלא יהיו מצוות בזויות עליו שכן מצינו בירושלמי הוי מכבד המצות שהם שלוחי ושלוחו של אדם כמותו ואלו כבדת אותם כאלו כבדתני ואלו בזית אותם כאלו בזית לשמי. [כ"א ע"ב] וידליק נר אחרת כנגד נר חנוכה כדי שלא ישתמש לאורה ואי איכא מדורה לא צריך. ויש מחכמי צרפת שמצריכין שיניח הנר האחרת למטה מנר חנוכה דווקא ולא למעלה ולא כנגדה ויש נותנים טעם לנר אחרת משום הכירא ועכשיו שנהגו להניח נר חנוכה מבפנים בטפח הסמוך לפתח די לנו בזה הכירה שהרי מניחין אותה במקום שאין אנו רגילין להניח נר בשאר הימים וגם אין מקום ראוי להשתמש. ואי אדם חשוב הוא שאין [כ"ב ע"א] דרכו להשתמש במדורה צריך. ומה שאמרו אסור להשתמש לאורה כתב הבעל עשרת הדברו' ה"מ תשמיש שאינו של מצוה אבל תשמיש של מצו' שרי וכן דע' הר"ז ז"ל. והראב"ד ז"ל כת' דכל תשמיש אפי' של מצוה אסור אפי' ללמוד כנגדו אסור דקלשה לה כחה דלא מכוין אלא לצורך עצמו ומוכח מדקאמר נר שבת ונר חנוכה נר שבת עדיף משום שלום ביתו ואם איתא נעביד נר חנוכה ויאכל לאורה דהא אכילת מצוה היא ונקיים לתרוייהו אלא ודאי כל תשמיש אסור אפילו של מצוה. וכן נראה מדאמרינן כל פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהן בחנוכה ואם מותר להשתמש לאורה שום תשמיש אמאי מדליקין בהן בחנוכה ליחוש דלמא אתו לאטויי אלא ודאי אסור וכן פסק הרשב"א ז"ל. ונהגו קדמונינו להדליק בלילה ראשונה אחת ולהיות כל לילה ולילה מוסיף אחת עד שמנה. ונהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת והטעם לפי שבכל לילה מתחדש הנס ועוד טעם אחר זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בכל לילה אל מנורת המאור. ובמסכת סופרים כתוב שאסור להדליק נר חנוכה בנר ישן ואם אין לו אלא ישן מלבנו באור ודיו ועוד כתוב שם אין חוששין לפתילות נר חנוכה להחליפה עד שתכל' ונהגו להתחיל ולברך בליל ראשון בצד הפתח לשמאל המדליק ובליל שניה סמוך לו כדי שיתחיל מן הנר השני של צד ימין וידליק לפניו ולא לאחריו והמנהג ברוב להתחיל מצד הפתח.
